לעתים קרובות נשמעת הטענה כי מקבלי גמלאות שונות מהמוסד לביטוח לאומי זכאים, כפועל יוצא מקבלת הגמלה, לסל הטבות מגופים ציבוריים שונים המסתכם בשווי כספי ניכר ("מניית זהב"). הטענה המושמעת היא ששווי ההטבות כה גבוה עד אשר נוצרת "מלכודת עוני", היינו מצב לפיו למקבל הגמלה כדאי להמשיך ולקבלה בין היתר בגלל ההטבות הנלוות לה גם במחיר הישארות במעגל של תלות, אפילו אם קיימת לגביו האפשרות להשתלב בעבודה.
מסקנתנו, היא ש"סל ההטבות" הנלוות לקבלת גמלאות קיום, בגיל העבודה, צומצם בשנים האחרונות ואינו שונה באופן משמעותי מההטבות שניתנות לאנשים העובדים בשכר נמוך. כלומר לכאורה אין מדובר ב"מנייה של זהב" שתשנה את ההחלטה של פרט או משפחה בנוגע להמשך קבלת גמלה במקום יציאה לעבודה. עם זאת השיטה לפיה ניתנת ההטבה באופן אוטומטי למי שמקבל קצבה מהמוסד בעוד בעלי שכר נמוך נדרשים להשקיע מאמץ כדי לקבל את ההטבה עלול ליצור מעין מלכודת עוני. במסמך מוצע לפתור בעיה זו באמצעות הגברת הנגישות של כלל הציבור להטבות.
מסקנתנו נסמכת על סקירה מקיפה של ההטבות המוענקות לאוכלוסיות בעלות הכנסות נמוכות ממקורות שונים (גמלאות המוסד, עבודה בשכר נמוך ופנסיה), מגופים ממשלתיים וציבוריים.